Chasing Amit

החודש אנו מציינים שנה למותו של הבמאי/תסריטאי ג’ון יוז שנפטר מהתקף לב. יוז כתב עשרות סרטים בקריירה שלו וביים גם כמה. הזכורים שביניהם שהפכו אותו לדמות כל כך משפיעה בקולנוע החל משנות השמונים הם בעיקר סרטי הנעורים שלו. סרטים כמו “מועדון ארוחת הבוקר”, “חלומות צעירים”, “בת 16 הייתי”, “שמתי ברז למורה”, “משהו נפלא” ו“יפה בוורוד” (שני האחרונים בויימו על ידי הווארד דויטש אבל הם משוייכים בעיקר ליוז שכתב אותם) השפיעו על דורות שלמים בכנות שלהם ובחוסר התחנפות שלהם לקהל היעד העיקרי, בני הנעורים. אבל לא רק להם.
לפני ארבע שנים, חבורת יוצרים מקנדה החליטה לעשות סרט דוקומנטרי על הקולנוע של יוז ועל ההשפעות שיש לו עד היום על במאים ועל הקהל. הם ראיינו מבקרי קולנוע כמו רוג’ר איברט וריצ’רד רופר וגם שחקנים ואנשים שעבדו עם יוז בסרטיו כמו אלי שידי, הווארד דויטש, קלי לה-ברוק, אנדרו מקארת’י, ג’אד נלסון, אנני פוטס, מיה שרה, אלן ראק ועוד. בנוסף לכך הם לא שכחו לראיין גם מעריצי ג’ון יוז ובני נוער שגם כיום הסרטים שלו מדברים אליהם ובמאים כמו קווין סמית’ (“מהומה בקניון”, “דוגמה”), אלן מוייל (“רדיו חזק”, “רקורד חזק”) וג’ייסון רייטמן (“ג’ונו”) שיוז השפיע מאוד עליהם ועל יצירותיהם. לפני שנתיים, קצת לפני מותו של יוז, החליטו במאי סרט הדוקו לצאת לרוד טריפ מקנדה לשיקגו, להראות ליוז ראף קאט של הסרט ולראות אם יסכים לתת ראיון נדיר במסגרת סרטם. זו לא משימה פשוטה בכלל מכיוון שיוז פרש מהוליווד ב1991, ואת הראיון האחרון שלו הוא נתן ב-1999. מאז הוא סוג של מתבודד. במהלך השנים הוא המשיך לכתוב כל מיני תסריטים, הרבה פחות טובים מבשיא יצירתו, תחת השם אדמונד דאנטס (שמו של הרוזן ממונטה קריסטו). לא אספר לכם אם הם הצליחו להשיג את הראיון המיוחל. בשביל זה תצטרכו לצפות בסרט הדיי מרגש הזה שכולו נתינת כבוד אחרון לאחד מהיוצרים הגדולים בקולנוע הפופולרי האמריקאי בשנות השמונים. נחמד להיזכר בכל מיני שחקנים פחות מוכרים כמו אלן ראק (קמרון מ”שמתי ברז למורה”) או ג’ון קפלוס (השרת מ”מועדון ארוחת הבוקר”) שמספרים על חוויות שהיו להם על הסט של סרטיו. קווין סמית’ משעשע במיוחד ויפה לראות שישנם בני נוער שמעדיפים את סרטיו של יוז על קומדיות הנעורים של היום. זה מכיוון שיוז ידע ללכוד את רוח הנעורים בתיכון כמו שאף אחד לא ידע, על כל מה שמשתמע מכך. הוא ידע לתת כבוד גם לפרחח, גם לגיק וגם למלכת הכיתה. כל אחד מצא מישהו להזדהות איתו.
הסרט מוקדש ליוז שכאמור מת קצת אחרי הצילומים וזו בהחלט מזכרת יפה מבמאי ותסריטאי שאני, לפחות, גדלתי על סרטיו.

לצפייה בטריילר

חואקין פיניקס חוזר למרות שמעולם לא נעלם. זוכרים שלפני שנתיים הוא עבר סוג של התחרפנות? הוא גידל זקן עבות והודיע שהוא פורש ממשחק ומתחיל קריירה כאמן היפ הופ. ואכן הוא לא עשה סרטים אחרי “שתי אהבות”. ובכן, כפי שהרבה אנשים חשדו, כל העניין הזה היה סוג של פיברוק למטרת סרט דוקומנטרי שביים ידידו של פיניקס, השחקן קייסי אפלק. עכשיו עולה לאינטרנט סוג של טריילר קצר לסרט הזה. אותי אישית הוא נורא מעניין, למרות שהכול מזוייף. פיניקס הצליח לשטות בהרבה אנשים במהלך שהיה יכול לגמור לו את הקריירה אם לא היה מתקבל בחיוך.

לצפייה בטריילר

לצפייה בראיון המפורסם אצל דייויד לטרמן שבו חואקין פיניקס “הציג” את החירפון שלו

“קאטפיש” זה אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם השנה. הוא היה דיי סנסציה בפסטיבל סאנדנס והרבה אנשים דיברו עליו מאוד לטובה. הוא סוג של מותחן רומנטי דל תקציב. היום יוצא הטריילר הרשמי שלו. רוב האנשים שראו את הסרט אמרו שהכי טוב לצפות בו כשיודעים כמה שהכי פחות עליו, ולכן אולי לא תרצו לצפות בטריילר. על אחריותכם. הסרט מספר על ניב, בחור צעיר שמכיר בחורה בשם מייגן בפייסבוק ונוצר ביניהם קשר רומנטי עד כמה שיש רומנטיקה דרך האינטרנט. את ה”קשר” הוירטואלי הזה מלווים במצלמה שני חבריו הטובים של ניב, מה שנותן לסרט ניחוח דוקומנטרי, אבל לא באמת. בסופו של דבר ניב מחליט לצאת ולפגוש את מייגן אבל מה שהוא יגלה זה משהו מיוחד שאותו הוא לא דמיין שימצא. צפו לטוויסט רציני. את הסרט ביימו אריאל שולמן (קשר לישראל?) והנרי ג’וסט.

לצפייה בטריילר

ידידי אסף קורמן מתפקד בימים אלו כעורך של פיצ’ר הביכורים של הגר בן-אשר שנקרא “הנותנת” (שם זמני). אסף והגר למדו שנה מעליי ב”מנשר לאמנות” ונהינו חברים טובים. בכל אופן, אסף העלה בימים האחרונים ליוטיוב קליפ שמורכב מקטעים שלו נכנסו לסרט ומשאריות של צילומים. הכול על רקע מוזיקה יפהפיה. זה מבט קצר על מאחורי הקלעים של הכנת סרט ישראלי. הגר מוכרת בינתיים בעיקר כשחקנית (“רביעיית רן” ו”ג’וליה מיה”) אבל בקרוב זה עומד להשתנות. סרט הגמר שלה “משעולים” מלפני שלוש שנים התחרה בפסטיבל קאן והיא עצמה השתתפה בתוכנית הרזידנס היוקרתית של הפסטיבל שבה היא כתבה במשך חצי שנה את הפיצ’ר שלה שבו היא גם מככבת בתפקיד הראשי, ככה שהיא גם מביימת את עצמה. אתגר לא קטן, במיוחד בפיצ’ר ראשון. את הפיצ’ר, כמו את סרט הגמר צילם עמית יסעור והקליפ מורכב כאמור מחומרים שהוא צילם.
גילוי נאות: אני מופיע בתפקיד קטן בפיצ’ר (בתקווה שאסף והגר לא יורידו אותי בעריכה).
את סרטי הגמר של הגר, אסף ושלי ניתן למצוא בספריות “האוזן השלישית” בתוך מארז סרטי הגמר של “מנשר לאמנות” לשנים 2006/2007.

לצפייה בקליפ

עוד על הסרט ועל הגר בראיון מעניין שערכה עימה נירית אנדרמן ב”גלריה”

הגר על הסט של הסרט.

טוד סולונדז עושה זאת שוב. לאחר ש“פלינדרום” היה מעין המשך ל“ברוכים הבאים לבית הבובות” הוא התפנה לעשות המשך לסרטו המפורסם ביותר, “אושר” שעשה לפני עשור וקצת. “אושר” בחיפוש של מספר דמויות אחרי האושר הנכסף כשמרביתם לא הכי נורמלים. אבל מי בעצם באמת נורמלי. “חיים בזמן מלחמה” עוסק באותן דמויות אחרי כמה שנים כשהן מחפשות מחילה על עוולות שעשו. סולונדז משתמש בטריק דומה שעשה בסרט “פלינדרום”. שם הוא החליף את השחקניות (ושחקן) ששיחקו את הדמות הראשית לאורך הסרט. פה הוא פשוט מחליף את כל הקאסט (פעם אחת) שהופיע ב”אושר” אבל הדמויות נשארות אותן דמויות. אבל הגיל והגזע לא ממש תואמים לפי השנים, ככה שלמשל דמותו של אלן שגולם ב”אושר” על ידי פיליפ סימור הופמן הופכת כאן לדמות של צעיר רזה ושחור. ולארה פלין בויל ששיחקה את הלן הופכת כאן לאלי שידי. ככה שדבר ראשון שעושים לפני שצופים ב”חיים בזמן מלחמה”, במקרה שלא ראיתם את “אושר” הרבה זמן, הוא פשוט לראות שוב את “אושר” כדי לרענן את הזכרון בקשר לדמויות ולהתרחשויות.
“חיים בזמן מלחמה” עוסק שוב בשלושת האחיות לבית משפחת ג’ורדן היהודית (ומשפחת מייפלווד במקרה של טריש). הפעם הדמויות עברו מניו ג’רסי לפלורידה, בעיקר כדי להתחיל את חייהן מחדש לאחר הטראומה שעברה משפחת מייפלווד כשהתברר בסרט הקודם שאב המשפחה נעים ההליכות הוא בעצם פדופיל שנוהג לאנוס את חבריו של בנו המתבגר. בסרט הנוכחי לטריש מייפלווד (אליסון ג’אני) יש בן זוג חדש שהוא הארווי ווינר (אביה של דון ווינר, גיבורת “ברוכים הבאים לבית הבובות” שהתאבדה בתחילת הסרט “פלינדרום”). שניהם תומכי ישראל נלהבים. בילי, הבן הבכור של טריש לומד בקולג’ ובנה הצעיר טימי עומד “להפוך לגבר” כשהבר מצווה שלו מתקרבת. טימי לא יודע על עברו של אביו הפדופיל והוא חושב שהוא מת. כשהאב (סיארן היינדס במקום דילן בייקר) משתחרר מהכלא טימי עומד לגלות את האמת על משפחתו. בינתיים האחות הצעירה ג’וי (שירלי הנדרסון) מנסה לעבוד על יחסיה עם אלן בעלה בזמן שרוחו של בן זוגה הקודם שהתאבד (פול רובנס שמגלם את הדמות שג’ון לוביץ גילם ב”אושר”) פוקדת אותה ומטרידה אותה.
הסרט הוא דרמה קומית שחורה כמיטב המסורת של סולונדז. אנסמבל השחקנים הוא נפלא. בהתחלה קצת מתגעגעים לקאסט של “אושר” אבל שוכחים מזה דיי מהר, בעיקר בגלל שהקאסט החדש הוא מעולה. הם מצליחים “לשחזר” את הרפליקות של השחקנים הקודמים ועדיין להכניס משהו משלהם לתפקיד. בולטים במיוחד הם סיארן הינדס ודילן ריילי סניידר שמגלם ברגישות ובבגרות מופלאה את טימי מייפלווד הצעיר. זהו תפקידו הקולנועי הראשון.
בינתיים טוד סולונדז כבר עובד על סרט חדש בשם Dark Horse שאמור לצאת כבר בשנה הבאה.

לצפייה בטריילר של “חיים בזמן מלחמה”

לשמיעת שיר הנושא הנהדר בביצועו של דבנדרה בנהארט

את הסרט Cruising (”שוטטות”) בכיכובו של אל פצ’ינו תיכננתי לראות כבר 15 שנה, בערך התקופה שבה נהייתי מודע לקיומו של הסרט הזה. לאחרונה סוף סוף היתה לי הזדמנות לראות אותו וניצלתי אותה. הסרט הזה הוא לא מתפקידיו הידועים של פצ’ינו וחבל. הוא נותן שם הופעה מעולה ומאוד אמיצה, בסרט שכמעט קבר לגמרי את הקריירה שלו ושל הבמאי וויליאם פרידקין. הסרט, משנת 1980, בויים כאמור על ידי וויליאם פרידקין שהגיע אליו אחרי הצלחות קודמות שביים כמו “הקשר הצרפתי” ו“מגרש השדים”. גם פצ’ינו היה בשיאו שלו לאחר שסיים את מה שכנראה היה העשור המוצלח ביותר בקריירה שלו עם סרטים כמו “הסנדק 1+2″, “סרפיקו”, “אחר צהריים של פורענות” ו“וצדק לכל” .
“שוטטות” מבוסס על ספרו של ג’רלד ווקר והוא מביא את סיפורו של סטיב ברנס (פצ’ינו), שוטר פשוט מניו יורק שמקבל הזדמנות לקידום בקריירה שלו על ידי עבודה במסווה. בעיר מסתובב רוצח, או רוצחים, שקורבנותיהן משתייכים לקהילת ההומואים. על ברנס להתחזות להומו (המראה החיצוני שלו תואם למראה הקורבנות) ולהתערבב בסצינת האנדרגראונד של קהילת הגייז. ככל שברנס נכנס יותר ויותר עמוק אל תוך הסצינה הוא כמובן מגלה דברים חדשים על עצמו שמשפיעים על חייו ועל יחסיו עם בת זוגו (קרן אלן מסרטי “אינדיאנה ג’ונס” ו“בית החיות”). הצופה גם מבין שמה שהוא חשב קודם על הדמויות הוא לא בהכרח מה שנכון. הסרט מותיר אותנו עם סוף דיי פתוח להשערות מה שלדעתי עושה לו רק טוב אבל לא הועיל לו בקופות. כאמור, הסרט היה כשלון מכל מיני סיבות. אחת מהן היא שהצופים לא הצליחו לראות את פצ’ינו הקשוח בתפקיד כזה “ביזארי”. באותו עשור הוא עשה רק עוד 4 סרטים (אחד מהם הוא “פני צלקת” שהיה כשלון כשיצא והפך לקאלט רק במהלך השנים). הסרט שהחזיר אותו לתודעה היה “ים של אהבה” שבו גילם שוב שוטר שעובד במסווה אבל שם הוא כבר היה סטרייט לגמרי. עוד סיבה לכשלון “שוטטות” הוא שרבים טענו שקהילת הגייז שם מוצגת באור שלילי במיוחד ושלפי מה שנראה בסרט כל מה שמעניין את הגייז בניו יורק זה זיונים וסמים. זו טענה דיי מוצדקת לפי דעתי. כל הומו שרואים בסרט נראה כאילו יצא מבר “הצדפה הכחולה” מסרטי “בית ספר לשוטרים”. בחלק מהצילומים קבוצות של הומואים הפגינו ליד ועשו רעש במטרה לפגוע במהלך הצילומים.
אבל כאמר, למרות החסרונות של הסרט, ויש כאלה, מומלץ מאוד לראות את הסרט, בעיקר בגלל תצוגת המשחק של פצ’ינו של דמות מופנמת שמסתירה הרבה. כמו כן מעניין לראות איך התייחסו להומואים ולאיידס בזמן אמת. בסרט מדבור על מוות של הומואים מאיידס אבל מכיוון שב-1980 לא היה עדיין שם למחלה אז המוות שלהם מתואר כמוות מצהבת. אבל בסופו של דבר הסרט הוא בעיקר מותחן מרתק באוירת סבנטיז תחילת אייטיז.

לצפייה בטריילר

“הצרעה הירוקה” היא דמות קומיקס מפורסמת שכבר זכתה לגרסא קולנועית בשנות הארבעים ולגרסא טלויזיונית בכיכובו של ברוס לי. עכשיו היא מגיעה כסרט עתיר תקציב ובתלת מימד (אוף) בבימויו של מישל גונדרי שנוהג לעבוד בדר”כ עם תקציבים נמוכים יותר ועם נושאים איזוטריים יותר. הסרט (שייצא בתחילת שנה הבאה) מספר על בריט ריד (סת’ רוגן במראה רזה יותר מהרגיל), יורש אימפריית עיתונות נהנתן אשר מחליט לשנות את דרכיו ולעשות משהו משמעותי בחייו. הוא מצרף אליו את קאטו האסייאתי (ג’יי צאו) שמומחה באמנויות לחימה וביחד הם מחליטים להפוך ללוחמי צדק מצוידים בטכנולוגיות הכי חדישות. הם יעשו זאת בכך שהם יתחזו לפושעים וכך יתקרבו אל הפושעים האמיתיים שלא יידעו שהצמד הם בעצם בצד של הטובים. בקיצור, עוד סרט גיבורי על. לפי הטריילר ששוחרר היום לאינטרנט, הסרט משופע בהומור רב (רוגן גם כתב את התסריט יחד עם אוון גולדברג, שותפו לכתיבת “סופרבאד”) אבל לא הצלחתי למצוא בו את המגע המיוחד של גונדרי כבמאי. זה נראה כמו עוד סרט אקשן הוליוודי ואין בזה כל רע, אבל למה לקחת את גונדרי שידוע בחזון הויזואלי שלו ולא לנצל את זה. כנראה שנצטרך לחכות לינואר כדי לראות את מידת השפעתו של גונדרי על הסרט. בסרט משחקים גם קמרון דיאז, אדוארד פרלונג, טום ווילקינסון, אדוארד ג’יימס אולמוס וזוכה האוסקר הטרי כריסטוף וולץ (“ממזרים חסרי כבוד”) בתפקיד הרע התורן.

לצפייה בטריילר

יש לי דעות מעורבות בקשר לסופיה קופולה. היא עשתה רק 3 סרטים שמתוכם אחד חיבבתי בעיקר בגלל הפסקול (“חמש ילדות יפות”), אחד אהבתי (“אבודים בטוקיו”) ואחד שלא שרדתי עד הסוף (“מארי אנטואנט”). את הסרט החדש שלה “Somewhere” נראה לי שאני דיי אוהב. הוא דיי מזכיר בעלילה שלו את “אבודים בטוקיו” מבחינת הקשר בין בחורה צעירה לדמות אב. הסרט מספר על כוכב קולנוע (סטיבן דורף בהופעת קאמבק?) שמבלה את ימיו בשתייה ובבילוי עם בחורות צעירות. יום אחד חוזרת לחייו בתו בת ה-11 (אל פנינג, אחות של דקוטה) שכמובן גורמת לו לחשוב מחדש על חייו. כבר ראינו סיפורים דומים בקולנוע בעבר אבל לפי הטריילר נראה שהסרט הזה בהחלט מרגש. המוזיקה בטריילר היא של “פיניקס” ו”הסטרוקס”. חגיגה להיפסטרים.

לצפייה בטריילר

לראלף מאצ’יו יש הרבה הומור עצמי. וזה טוב. מאצ’יו שהתפרסם בשנות השמונים ככוכב צעיר בסרטים כמו “קרטה קיד” ו“נערי הכרך” די נעלם בשנות התשעים של המילניום הקודם. הלהיט האחרון שהופיע בו היה “בן דודי ויני” וגם שם הוא לא היה הכוכב. כעת הוא מנסה לעשות קאמבק. בערך. אתר ההומור Funny Or Die שיחרר היום לרשת סרטון חדש בכיכובו שבו הוא מגלם את עצמו כאיש משפחה למופת ואיש חביב לכל הדעות, תכונות שהרסו לו את הקריירה. בהוליווד אתה לא יכול להיות כוכב אם אתה לא מעורב באיזושהי שערוריה, ומה לעשות שמאצ’יו הוא טלית שכולה תכלת. הסרטון המצחיק מאוד מראה את תהליך התדרדרותו המאוד מצחיק של מאצ’יו בדרך לתהילה כשברקע כמובן מהדהד הרימייק החדש והמיותר של “קרטה קיד” בכיכובו של ג’יידן סמית המעצבן. בסרטון מופיעים גם בתפקידי עצמם קווין קונולי (אי מ”הפמלייה”) ומולי רינגוולד, עוד כוכבת עבר מהאייטיז שמתקשה לשחזר את ההצלחה.

לצפייה בסרטון

אנטוניו קמפוס הוא במאי אמריקאי צעיר ממוצא ברזילאי-איטלקי. לפני כמה שנים הוא לקח חלק במסגרת הרזידנס היוקרתית של פסטיבל קאן שבה 6 במאים צעירים מכל העולם חיים במשך חצי שנה בדירה בפריז וכותבים פיצ’ר. הסרט “Afterschool” הוא התוצר של קמפוס במסגרת הזאת. קמפוס מושפע מאוד בסגנון ובתכנים מעבודותיו של מיכאל הנקה, במיוחד מ“מחבואים” ומסרטו המוקדם “הוידאו של בני”. כמו בני בסרט ההוא, גם רוברט, הגיבור הצעיר של “Afterschool” אובססיבי לגבי סרטי וידאו, במיוחד כאלה שעל גבול הסנאף. אבל כיאה לזמן שבו אנו חיים, אצל רוברט זה מתבטא בהתמכרות ליוטיוב ולא לקלטות וידאו. רוברט הוא נער צעיר שלומד בבי”ס פרטי יוקרתי בארה”ב. אין לו כמעט חברים שם וכאמור את רוב זמנו הוא מבלה ביוטיוב. את מה שהוא יידע ויישם על סקס הוא גם לומד משם, עם כל ההשלכות של זה. רוברט מצטרף למועדון הוידאו של ביה”ס ויום אחד, כשהוא מצלם במסדרונות המוסד, הוא קולט במצלמתו את מותן המזעזע של שתי תאומות, תלמידות פופולריות, ממנת יתר של סמים. רוברט, המהופנט/מזועזע ממה שהוא רואה, לא קורה לעזרה אלא ניגש אל התלמידות ומביט בהן מתות. אבל כמו ב“רשומון” של קורסוואה, לאמת יש כמה צדדים ואין אשם אחד במוות. מות התלמידות מזעזע את התלמידים והמורים ומתחת לפני השטח מתחילים להתגבר יצרים של מתח מיני, קנאה בין חברים ואשמה, עוד נושא שהנקה מרבה לעסוק בו. הסגנון שבו הסרט מצולם ומבוים הוא גם מאוד מעניין. הצילום הוא כמו מציצני. השוטים הם ברובם סטטים והדמויות נכנסות ויוצאות מהפריים ונחתכות ממנו כמעט באכזריות. בחלק מהשוטים הן אפילו בכלל לא נמצאות בפריים אלא רק שומעים את קולן. חלק גדול מהצילומים הוא מהפוינט אוף ויו של מה שרוברט מצלם או של דמויות אחרת שמצלמות במצלמות הסלולרי שלהן. הסרט הזה הוא כנראה הסרט הראשון שמצליח לעסוק ברצינות בדור היוטיוב ובהשלכות שיש למראות הקשים שנוער נחשף אליהם באינטרנט.
השחקנים הם אלמוניים כמעט לחלוטין והם משחקים נהדר. בולט במיוחד לטובה השחקן עזרא מילר שמשחק את רוברט. הוא מצליח להחזיק על גבו את הסרט כמעט לבד והוא מגלם היטב נער מנוכר ושקט עד לשיא הסרט שבו מתפרצים היצרים שלו באלימות. גם את זה הוא עושה מצוין. בסרט משחק גם מייקל סטולברג שכיכב בשנה שעברה בסרט “יהודי טוב” של האחים כהן. כאן הוא משחק את מנהל ביה”ס. זיהיתי אפילו בתפקיד קטן של שחקנית פורנו את בירדי בל שהופיעה אצלנו בעונה השנייה של “האח הגדול”, עוד תוכנית שעוסקת במציצנות.

לצפייה בטריילר